פסק-דין בתיק ת"א 13639-06

נתוני רקע ועובדות

1.         התובע הגיש תביעה כספית זו ע"ס 205,634 ש"ח כנגד שתי הנתבעות: גרבי דלתא בע"מ, היא הנתבעת מס'  1 (להלן: "גרבי דלתא"), וכנגד דלתא גליל תעשיות בע"מ, היא הנתבעת מס' 2 (להלן: "דלתא גליל"). לטענת התובע הנתבעות הפרו הסכם מפורש שנערך בין הצדדים, בע"פ, בחודש מאי  2000.

בדיון שהתקיים ביום 8.10.07 סוכם בין הצדדים כי לאור מיזוגה של גרבי דלתא ביום 2.2.03 עם דלתא גליל, ולאור הצהרת ב"כ הנתבעות כי דלתא גליל לוקחת על עצמה את כלל התחייבויותיה וזכויותיה של גרבי דלתא, תימחק גרבי דלתא בע"מ מכתב התביעה (לשם הנוחות אתייחס לשתי החברות הממוזגות יחדיו כ"נתבעות").

2.         בתחילת שנת 1988 התחיל התובע לעבוד במפעל גרבי דלתא בכרמיאל כקבלן לביצוע הובלות. התובע ביצע באמצעות המשאית שהייתה בבעלותו הובלות והסעות של חומרי גלם לייצור, ציוד מהמחסנים, עובדים וכן סחורה מוכנה ממפעל הנתבעת לאולם הייצור שלה שנמצא באתר אתא ומאתר אתא חזרה למפעל. בשנת 1995 גדל המפעל והתרחב וכך גם היקף עבודתו של התובע. בשנת 1998, בעקבות גידול נוסף של המפעל הוקם אולם ייצור נוסף תחת שמה של נתבעת מס' 2, דלתא גליל, שנקרא אולם סנטוני (להלן: " סנטוני").

מכתב התביעה עולה כי למרות שהובלות עבור אולם זה לא נכללו בהסכמים קודמים בין התובע לנתבעות, נעתר התובע לבקשתן והסכים לבצע הובלות פנימיות גם עבור דלתא גליל (מאולם ואל אולם סנטוני) וזאת ללא תוספת תשלום. בשלב זה היקף העבודה באולם סנטוני היה קטן והתובע היה משלב את ההובלות של סנטוני יחד עם ההובלות הפנימיות עבור גרבי דלתא. לטענת התובע, לאור בקשת הנתבעות, החל מחודש 9/99 הוא היה מנפיק לכל אחת מהנתבעות חשבונית נפרדת המהווה מחצית מהתשלום שנקבע בהסכם בינו לבין גרבי דלתא. הסכמים נוספים, אשר נחתמו עם התובע ביום -  10.02.99 וכן הסכם מיום  20.12.99 עדכנו תעריפים שנקבעו בהסכמים קודמים אולם עסקו אך ורק בביצוע הובלות פנימיות עבור אולם סריגה ב' של גרבי דלתא ולא בביצוע הובלות פנימיות לאולם סנטוני של דלתא גליל. במשך הזמן היקף העבודה של דלתא גליל גדל באופן מהיר עד כי היקף העבודה אותה התבקש התובע לבצע עבור דלתא גליל הפך גדול יותר מהיקף העבודה של גרבי דלתא. התובע פנה לנתבעות וביקש לשנות את התעריפים לנוכח הגידול המאסיבי בהיקף העבודות להן נדרש. לגירסת התובע בשיחה שהתקיימה במאי 2000 בינו לבין מר אלי גלאי, אחראי ההובלות וההסעות, סוכם כי התובע יקבל תוספת של 80 ש"ח בגין כל הובלה פנימית של אולם סנטוני. לאור סיכום זה, התובע החל להוציא חשבוניות נפרדות לכל אחת מהנתבעות, כך ששיקפו את הסיכום החדש, כולל התייחסות מפורשת לחיוב בגין הובלות פנימיות. החשבוניות הנ"ל אושרו ונחתמו הן ע"י מנהל ההסעות וההובלות, ע"י מר אלי גלאי וכן ע"י הנהלת החשבונות של הנתבעות, וזאת במשך 17 חודשים.

3.         לגרסת התובע במהלך חודש אוקטובר 2001 פנו אליו הנתבעות  וביקשו ממנו לספק משאית נוספת לעבודה. התובע נטל הלוואה ורכש משאית חדשה בעלות של 126,865 ש"ח כולל מע"מ. כעבור מספר ימים נקרא התובע לפגישה עם נציגי הנתבעות אשר הודיעו לו לטענתו כי בטעות ניתנה ההסכמה לשינוי תנאי מיום 20.12.99 וכי עליו להשיב לפחות חצי מהתשלומים בגין ההובלות הפנימיות. לאור השתלשלות העניינים שפורטה כמובן שהתובע סירב לקבל את דרישה זו. ביום 30.12.01 שלחה גרבי דלתא מכתב לתובע בו דרשה ממנו להשיב לידיה סך של 132,400 ש"ח בגין הובלות פנימיות לסנטוני אשר לטענתה שולמו לו בטעות ותוך הטעייה. בנוסף נרשם במכתב כי גרבי דלתא תבצע קיזוז של 74,484 ש"ח  מתוך הסכומים שמגיעים לתובע ממנה. וכן כי נתנה המחאת זכות לדלתא גליל לבצע קיזוז מתוך הכספים שהיא חייבת לנתבע בסך של 38,711.79 ש"ח. זאת ועוד; ביום 21.1.02 קיבל התובע הודעה מגרבי דלתא על סיום ההתקשרות עמו. לאור האמור הגיש התובע תביעתו זו.

בטרם אכריע במחלוקות אציג בתמצית את טענות הצדדים.

טענות התובע

4.         לטענת התובע לא יכולה להיות מחלוקת כי אולם סנטוני, שהוקם בשנת 1998 ע"י דלתא גליל היה שייך לה ולא לגרבי דלתא. מבחינת הכספים, ההוצאות, ההתקשרויות עם הספקים והעובדים נעשתה הפרדה ברורה בין גרבי דלתא לדלתא גליל אשר היו שתי חברות נפרדות. זאת ועוד, דלתא גליל התחילה את פעילותו של סנטוני בתוך אולם סריגה ב' של גרבי דלתא, אולם עם גדילת פעילותו של סנטוני, הוקם אגף נפרד לחלוטין בסמוך ובו התקיימה פעילותו של סנטוני. בשלב זה כבר הייתה הפרדה מוחלטת וברורה לשני אולמות ייצור. עוד לטענתו, ההסכמים בין הצדדיים, עד להסכם ממאי 2000, לא התייחסו להובלות הפנימיות עבור אולם סנטוני השייך לדלתא גליל אלא עבור אולם הסריגה ב' בלבד של גרבי דלתא. לשון ההסכמים בין הצדדים הינה ברורה, מפורשת ואינה משתמעת לשני פנים. לשון החוזה כללה הובלות פנימיות עבור אולם ב' של גרבי דלתא בלבד אינה כללה את ההובלות בגין אולם סנטוני.

5.         לטענת התובע, עדויות עדי ההגנה היו מלאות סתירות וקעקעו לחלוטין את גרסת הנתבעות. הוא מוסיף וטוען כי כל עדכוני תעריפים שנעשו בין החוזים השונים שנחתמו הייתה עליה הדרגתית אשר התפרשה על פני תקופה של שלוש שנים, והיא אינה דבר חריג. העלייה בתעריפים לא התרחשה כטענת הנתבעות, עקב ובגין התגברות העבודה באולם סנטוני שכן חלקה הארי של העלייה התבצע עוד לפני בניית אולם סנטוני וללא קשר אליו. תעריפיו של התובע היו לטענתו נמוכים בתחילה בכ - 100% מהתעריפים של מובילים אחרים שהוצעו לגרבי דלתא. לפיכך העליות בתעריפים נבעו כולן מעדכונים שהיו קשורים אך ורק לעבודה מול אולם ב'.  התובע ממשיך וטוען כי הוכיח שאכן נערך הסכם בין הצדדים במאי 2000 בגין ההובלות הפנימיות עבור סנטוני. הוכח כי פנה לנתבעות בבקשה להגיע להסכם, וכן כי מר גלאי עמו נכרת ההסכם בע"פ היה מוסמך לכרתו מטעם הנתבעות. יישום ההסכם ממאי 2000 ע"י הצדדים והוצאת החשבוניות ששיקפו את ההסכם החדש, כולל התייחסות מפורשת לחיוב בגין הובלות פנימיות עבור סנטוני ואישור של כל הגורמים המוסמכים אצל הנתבעות מחזקות גרסה זו.

6.         עוד לטענתו, הסיבה בגינה הפרו הנתבעות את ההסכם עמו אינה אלא בשל מניע אישי של מר גלאי שפוטר מעבדותו על רקע חשד כי חרג מהנהלים עת העסיק חברת הובלות בה עבד אחיו ואף היה חשד כי אותה חברה קיבלה תשלום עבור הובלות שלא בוצעו בפועל.

נטען כי גרסתו התובע הייתה עקבית לכל אורך ההליכים, לא קועקעה אלא אף חוזקה בחקירת עדי הנתבעות ועל כן הוכחה מעל לכל ספק. הוכח מפורשות כי נערך הסכם בין הצדדים שהתקיים עד להפרתו ע"י הנתבעות האופן חד צדדי. על כן יש לאכוף את ההסכם ולחייבן לשלם לתובע את סכום התביעה.

טענות הנתבעות

7.         לטענת הנתבעות החל מחודש מאי 2000, במשך שנה וחמישה חודשים, חייב התובע את הנתבעות, שלא כדין, בתשלומים נוספים שאינם נזכרים בהסכמים שבין הצדדים. משהתגלו מעשיו הפסולים של התובע, ולאחר שהניסיונות למצוא פתרון מוסכם כשלו, לא נותר לנתבעות אלא לנקוט בסעד עצמי ולקזז את חיובי היתר שבהן חויבו ע"י התובע, על מנת להיפרע ממנו. עוד נטען כי סנטוני אינה אלא פעילות בתוך חטיבת הגרביים והתובע אינו זכאי לתשלום נפרד בגינה. הפרדת החשבוניות בין גרבי דלתא לסנטוני הייתה לצרכים חשבונאיים וטכניים ביחס להוצאות בלבד והיא נועדה לאפשר מדידת ביצועים של הסנטוני. הפרדה זו בוצעה כחצי שנה לפני מאי 2000, המועד שבו נטען לכאורה להסכם בע"פ ואף לפני ההסכם מיום 20.12.99. גם התובע עצמו הודה שבמשך תקופה של למעלה משנתיים הוא ביצע הובלות עבור סנטוני מבלי שקיבל תשלום נפרד בגינן. טענותיו של התובע כי ביצע הובלות אלו בחינם כ"טובה" לא יכולות להתקבל לטענת הנתבעות שכן כבר בשנת 1998 היקף הפעילו באולם סנטוני היה כבד. לטענתן התובע ידע בזמן אמת, שמנהלי גרבי דלתא אחראים לפעילות לסנטוני, ולראייה התובע נקב בשמם של עובדים ומנהלים בקרבי דלתא בלבד ולא עובדים אחרים. הסיבה האמיתית לאי תשלום נפרד הייתה כאמור, השתייכות פעילות הסנטוני לגרבי דלתא ותחולת ההסכמים שבין הצדדים גם על הובלות הסנטוני.

8.         עוד נטען כי בניגוד לגרסת התובע, אין ולא היה בין הצדדים "הסכם בע"פ". הצדדים נהגו לעגן את ההסכמים ביניהם בכתב, והתובע לא הצליח להוכיח כי במקרה זה הצדדים סטו ממנהגם. ההסכם האחרון שנערך בין הנתבעות לתובע היה ביום 20.12.99 ולאחריו לא נערך עם התובע כל הסכם נוסף, בכתב או בע"פ. מלבד טענה כללית בדבר אותו סיכום בעל פה, התובע לא הצביע על סיבה כלשהי, שהיה בה כדי לגרום לצדדים לסטות כביכול מהנוהג הברור והעקבי לאורך שנים, לעגן הסכמים בכתב. זאת ועוד, גם תנאי ההסכם בעל פה שתואר ע"י התובע מעידים שחוזה שכזה לא יכול היה להתקיים. התובע טען כי בהסכם כביכול הובטח לו תשלום של 80 ש"לח עבור כל הובלה, אולם קריאת ששת ההסכמים הקודמים הכתובים מלמדת שהתובע מעולם לא קיבל תשלום עבור כל הובלה בנפרד אלא היה מקבל תשלום גלובלי, עבור עבודתו במהלך החודש. התובע מעולם לא היה מקבל תשלום עבור כל הובלה בנפרד שכן היעדר יכולת פיקוח על עבודתו ואופי העבודה לא מאפשרים צורת תשלום זו. בנוסף, אין גם היגיון בהעלאת תעריפים במסגרת הסכם בע"פ, כביכול, שעה שהנתבעות העלו לטענתן את תעריפי ההובלות ששולמו לתובע על רקע הגידול בפעילות הסנטוני. גידול זה אף מסביר מדוע סנטוני מוזכרת בהסכמים משנת 1999.

            הנתבעות מוסיפות וטוענות כי חוסר אמינותו של התובע באה לידי ביטוי, בין היתר, בגרסאותיו השונות כפי שעלו לאורך ההליכים. גרסתו של התובע בעניין תחולת ההסכמים הכתובים על הובלת סנטוני עברה לטענתן גלגולים שונים ולבסוף הודה התובע כי למעשה ההסכמים הכתובים חלים גם על סנטוני. כמו כן הנתבעות מצביעות על סתירות בעדויות התובע ועל אי התאמות שונות. לאור כל האמור הנתבעות סבורות כי יש לדחות את טענותיו של התובע מכל וכל ולדחות את תביעתו כולה.

דיון

9.         ראשית למחלוקת העובדתית בין הצדדים. כאמור התובע טוען כי ההסכמים בין הצדדיים, עד להסכם בע"פ ממאי 2000, לא התייחסו להובלות הפנימיות עבור אולם סנטוני. מאחר ובמשך הזמן היקף העבודה גדל באופן משמעותי, בשיחה שהתקיימה במאי 2000 בין התובע למר אלי גלאי, סוכם בין הצדדים כי התובע יקבל תוספת של 80 ש"ח בגין כל הובלה פנימית של אולם סנטוני. לאור סיכום זה, התובע החל להוציא חשבוניות נפרדות לכל אחת מהנתבעות, כך ששיקפו את הסיכום החדש, כולל התייחסות מפורשת לחיוב בגין ההובלות הפנימיות. החשבוניות הנ"ל אושרו ונחתמו הן ע"י מר אלי גלאי וכן ע"י הנהלת החשבונות של הנתבעות, וזאת במשך 17 חודשים. הנתבעות לעומת זאת טענו כי לא היה בין הצדדים "הסכם בע"פ". ההסכם האחרון שנערך לטענתן בינן לתובע היה ביום 20.12.99 ולאחריו לא נערך עם התובע כל הסכם נוסף, בכתב או בע"פ. לטענתן החל מחודש מאי 2000, במשך שנה וחמישה חודשים, חייבן התובע למעשה, שלא כדין, בתשלומים נוספים שאינם נזכרים בהסכמים שבין הצדדים. משהתגלו מעשיו הפסולים של התובע, ולאחר שהניסיונות למצוא פתרון מוסכם כשלו, לא נותר לנתבעות אלא לנקוט בסעד עצמי ולקזז את חיובי היתר שבהן חויבו ע"י התובע, על מנת להיפרע ממנו.

10.        שקלתי מחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים ולאחר שבחנתי את טענותיהם ועיינתי באופן בראיות ובעדויות, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע לקרות האירועים. אבהיר מסקנתי זו.